מסלול חיי סבתא רחל

View מסלול חיי סבתא רחל in a larger map

סבתי נולדה באריך 10.10. בעיר בגדאד, בירת עיראק, ללווה (לילך)וראובן זלוף. היא האחות החמישית מתוך ה-7.

אביה של סבתי היה מורה לשפות בתיכון, ואמה הייתה עקרת בית.

בבגדאד הייתה משפחתה של סבתי עשירה ומכובדת מאד. סבתי גרה בבית גדול מאד,עם 3 קומות, 13 חדרים, משרתים, נהג ואומנת שעזרה לטפל בילדים.

סבתי מספרת שבערב שבת הם היו יושבים סביב שולחן גדול,

כל המשפחה ועושים קידוש. אחרי הקידוש הם היו נוהגים ללכת

כל המשפחה לקולנוע. בבית של סבתי היה טלפון שמספרו היה 3671.

אז לא היו הרבה אנשים שהיה להם טלפון בבית, אך למשפחתה של סבתי היה,

והם היו יכולים לתקשר זה עם זה באמצעות הטלפון.

באותו הזמן לא היה טלוויזיה אך היה רדיו. ברדיו היו משמיעים חדשות וקצת מוסיקה.

הילדים לא התעניינו במה שהיה משודר ברדיו, ולכן בקיץ, היו הילדים יוצאים לדודים

שלהם ולבית של סבא של סבתא שלי.

הבית של סבא של סבתא שלי היה בית גדול מאד ("ממש כמו ארמון"),

"עם גינה ענקית ומשרתים. כל חדר היה ענק והיה בו אח". בחורף,

היה להם מנגל גדולמאד וגבוה. כל הילדים היו יושבים מסביב למנגל ומכניסים את הרגליים מתחת למנגל כדי להתחמם. האומנת הייתה יושבת באמצע ומספרת סיפורים. על ידה היה מונח קנקן חלב, מתקן של פיתות עיראקיות, קערה של ביצים וקומקום תה.

כל ילד, כשהוא היה רעב היו שמים לו ביצה על הגחלים, והוא היה

הולך לישון מתי שהוא רוצה.

בתחילה, למדה סבתי בבית ספר ערבי, שם היא למדה בין השאר את הקוראן

ועוד מנהגים הקשורים לערבים. לאחר מכן, החלו ויכוחים בין יהודים לערבים,

אז היא עברה לבית ספר נוצרי ורק אחר כך עברה לבית ספר יהודי.

בילדותה, דיברה סבתי בערבית, אך היא ידעה גם אנגלית. סבתי לא חיה בסביבה

יהודית מובהקת, היא חיה עם ערבים. היו ביניהם קשרים טובים מאד של חברות,

שכנות ועסקים.

בשנת 1941, בזמן מלחמת העולם השנייה, החלו בעיראק מעשי

התנכלויות ליהודים, בעקבות מרד פרו-נאצי,

בראשות רשיד עאלי

אליקלאני, שכיהן כראש ממשלה. באותה תקופה, היה פגרום: שחטו

את היהודים, גנבו ובזזו מהם וזה השפיע מאד על משפחתה של סבתי

ועל סבתי. בעקבות המצב, הוציאו את אביה מהעבודה, אחיה של סבתי

ברחו ארצה, וכל המשפחה הייתה חייבת לעלות גם. הם עלו בשנת 1951,

כשסבתי הייתה בת 19. הם אולצו להשאיר שם את כל רכושם וכספם, את

תעודת אזרחות עיראק שלהם ולמעשה, הם עלו ארצה ללא כל רכוש. הם

עלו ארצה בעלייה ששמה "עזרא ונחמיה". הם באו במטוס ישר מבגדאד ללוד.

כדי לעלות ארצה הם היו צריכים ללמוד עברית, לכן היו מגיעים בסתר חונכים

מישראל לעיראק והיו מלמדים אותם עברית לפני העלייה, אך אם היו מגלים

אותם הם היו נתלים.

ההסתגלות בארץ הייתה קשה. בעיראק הם חיו בעושר

ובישראל חיו בעוני ובאוהלים.

בתחילה לקחו את משפחתה של סבתי למעברה בפרדס חנה ואחרי שלושה

חודשים סידרו אותם במחנה עולים קריית אונו.

לכל משפחה היה אוהל.

אבא של סבתי מצא עבודה בעיר יפו בבית ספר אליאנס. הוא קיבל משכורת טובה מאד יחסית לזמנו והוא היה שמח כי גם בעיראק הוא היה מורה לאנגלית וצרפתית בבית הספר אליאנס.

אחרי שישה חודשים אבא של סבתי נפטר מהתקף לב, וסבתי הלכה לעבוד כי לא היה להם מי שיפרנס אותם.

היא עבדה בהתחלה בתפירה ובערב היא למדה באולפן לעברית. היא עבדה בכל מיני עבודות מזדמנות: פרומנט- בית חרושת לביסקווטים וופלים, יוטה- בית חרושת לסוג של חוטים חזקים, "והעיקר שיהיה לה כסף ללמוד בערבים". היא למדה הנהלת חשבונות, לכתוב על מכונות כתיבה ואנגלית.

בצבא, סבתי שירתה בחיל הנדסה בתיל השומר, כפקידת מחסן. בזמן מבצע קדש, השאירו אותה במחסנים של חיל ההנדסה עד סוף המלחמה.

סבא של סבתי התעסק בלקנות ולמכור אדמות, והוא קיבל מדלייה מהמלך פייסל (מלך עיראק). כיום המדלייה מונחת במורשת בבל באור יהודה, כי הדוד שלי תרם אותה.

בשנת 1954 פגשה סבתי בבית הספר לאנגלית חברה מעיראק, והיא הזמינה אותה אל ביתה, בביתה של החברה היה בן דודה של החברה, הלוא הוא סבי ז"ל.

הם הכירו והחלו לצאת ביחד בשנת 1955. בשנת 1956, הם נישאו, בשנת 1957, נולדה בתם הבכורה פרחיה, לאחר מכן, בשנת 1959, נולד אבי, בשנת 1961, נולד דודי, משה, ובשנת 1963, נולדה דודתי ענת. סבי וסבתי היו נשואים 39 שנים, עד שנת 1995, שבה נפטר סבי.

מקור שם משפחתי-דהאן

שמות משפחה יהודיים רבים נגזרו ממקורות שונים. דהאן זה מונח ערבי לצבאי וגם מוכר שמן. שני המילים קשורים לשמן. יש הסוברים ששם המשפחה היהודי דהאן נגזר מהביטוי המקראי טהן, הבן של טלא שהוא שייך לבני שבט אפריים. במקרים אחרים, דהאן והנגזרות שלו יכול להיות קשור לדנן, שזה מונח מאד מוכר וידוע בארמית והוא גם שם של שבט בצפון מסופטינה. צורה אחרת של דנן זה אבה דנון שזה הבן של דנון. דהאן לפעמים הפך לדן, כפי שראו במאה ה-14 בספרד ובמאה ה-16 במרוקו. במאה ה-20 הוזכר השם של יהודה דהאן אשר נספה בספינה אגוז. הספינה אגוז הובילה עולים ממרוקו לישראל. ב-10 לינואר1961, הספינה טבעה עם 44 נוסעים. בין השמות המקרים למשפחה דהאן יש רבי איש דהאן, משורר מרוקאי בשם משה דהאן וראש עיריית טבריה במאה 20.